הכרעת דין בתיק ת"פ 42639-07-10

1.      נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של איומים. כנטען בכתב האישום, ביום 19.1.2010, איים הנאשם על השוטר דודי ארביב, בכך שאמר לו: " עוד ניפגש. אל תדאג, הגלגל מסתובב" בכוונה להפחידו או להקניטו.

2.      בין הצדדים שררה מחלוקת הן בתחום העובדתי, אם הדברים הללו נאמרו אם לאו, והן בתחום המשפטי, אם מדובר בהכרח בדברי איום. אפנה תחילה לפן העובדתי.

3.      את האמירה הנ"ל שמעו שלושה עדים, שלושתם שוטרים: השוטר אורי אפללו, החוקרת ליאורה ברמי והמתלונן עצמו, דודי ארביב.        
כבר כאן בפתיח, אציין כי למרות הבדלים מינוריים, עיקר עדותם של השלושה דומה, ותואמת את הראיות בתיק, זאת בניגוד לעדות הנאשם שהיא בעיקרה עדות כבושה ללא כל תימוכין בראיות.

4.      השוטר דודי ארביב, העיד כי בסיור שגרתי בתל-שבע, הם ערכו חיפוש בהסכמה ברכב חשוד. נתפס פגיון ברכב, ולכן עוכבו יושבי הרכב מלבד אחד שנמלט.         
כאשר הנאשם הובא לחוקרת, הוא ביקש למסור ציוד לקרוב משפחה. ארביב שאל אותו אם יש לו עוד משהו למסור לו, " ואז הוא נעץ בי מבט והשיב, אל תדאג עוד נפגש הגלגל מסתובב" (ע' 14 ש' 22 לפרוטוקול).        
ארביב הסביר כי לא היתה שום הכרות מוקדמת וכי הוא חש מאויים.       
בחקירה הנגדית הסביר ארביב את הנסיבות המחשידות בהן נתפס הרכב - בחצות הלילה בחניית בית ספר. הסניגור הטיח בעד כי הנאשם שמר במקום, והעד השיב כי כל השלושה היו בתוך הרכב. ארביב לא זכר אם בדק רישום פלילי ומה היו תוצאותיו, אולם הדבר איננו משליך על העבירה נשוא כתב אישום זה.           

באשר לדברי האיום, ארביב הודה כי איננו יכול לשלול שזה נאמר מתוך כעס ותסכול. הוא לא זוכר שדיבר עם הנאשם בדרך לתחנה, אולם ציין כי הנאשם לא נאזק, משום שהגיע לתחנה כמעוכב בלבד.

5.      העד אורי אפללו, הוא רמ"ח תחנת העיירות. לדברי אפללו, הנאשם הגיע לתחנה עקב אירוע פלילי, לאחר שבחיפוש ברכב נתפס סכין. בזמן ההחלטה על המעצר, בנוכחות השוטרים ברמי וארביב, הגיע אחיו של הנאשם. בסמוך לכך שהאח נכנס או יצא לקחת ציוד, הנאשם פנה לשוטר ארביב ואיים עליו: " עוד נפגש הגלגל מסתובב". יצויין כי את הנוסח המדוייק זכר אפללו רק לאחר שרענן את זכרונו מהדו"ח.       
אפללו העיד כי לא בכל אמירה הוא רושם זכרון דברים, אבל הסיטואציה והמבט העידו כי זו אמירה שיש בה איום של ממש על השוטר, לכן דרש לחקור אותו ורשם את הדו"ח ת/1.     
בחקירה הנגדית, אישר אפללו כי בעת העדות, שנתיים וחצי לאחר האירוע, הוא איננו זוכר את האירוע לפרטיו, אולם נוכח העובדה שמצא לנכון לרשום את הדו"ח, כנראה שהאיום היה "בעוצמה רצינית". אפללו גם לא זכר איפה ישבו או עמדו כל אחד ואחד מהנוכחים, אולם כאשר מדובר בשוטר המבצע עשרות פעולות מדי יום, אינני רואה בכך פגיעה במשקל עדותו. 
אפללו ציין כי האמירה לא היתה בתגובה למשהו. גם כאן, אינני רואה בכך סתירה מול עדותו של ארביב, כי הדבר נאמר בתשובה לשאלה אם יש לו משהו נוסף למסור לקרוב המשפחה. מדובר בעניין שאיננו נקשר באופן ישיר של אמירה ותגובה, וייתכן שאפללו לא ראה את הקשר ולכן לא שם לב לקשר זה.       
כך גם לגבי העובדה שאפללו לא ציין את התוספת (או הפתיח) "אל תדאג". דווקא אם שלושת השוטרים היו מעידים באופן זהה לחלוטין, היה העניין מעורר תהיות. הבדלים מינוריים אלה, כאשר עיקר האימרה דומה, מלמדים כי הדברים אכן נאמרו ע"י הנאשם.       
אפללו הדגיש כי כחוקר ותיק הוא יודע להבחין בטיב אמירה של נאשם. בעניין זה נעץ הנאשם את עיניו בשוטר ארביב כשאמר לו את הדבר, ולכן התרשם אפללו כי מדובר באיום. לעומת זאת, טענתו של אפללו כי הוא מבחין בין מבט איום למבט של כעס, נראית על פניה קלושה, אולם כפי שיפורט בהמשך, לטעמי אין נפקא מינה גם אם הדברים נאמרו מתוך כעס.        

באשר לעילת המעצר - אפללו נשאל מדוע הנאשם נעצר, ואילו שותפו שחדה אבו רקייק שוחרר. הוא הסביר כי מעיון בתיק עולה, שהסכין נתפסה תחת הכסא שליד הנהג. הנאשם נתפס בכסא הנהג ושחדה במושב האחורי. אדם נוסף, שלישי, נמלט. שחדה מסר בהודעתו כי הנאשם והאדם שנמלט התחלפו במקומותיהם, ולכן שייך את הסכין לנאשם. בכך קמה לדבריו האבחנה משחדה שישב מאחור.

6.      החוקרת ליאורה ברמישרתה כחוקרת תורנית ביום 19.1.10. היא אמנם לא רשמה זכ"ד על האירוע, כפי שנדרש משוטר שנוטל חלק באירוע פלילי, אבל בחקירת הנאשם ת/2 ש' 10 היא מטיחה בו כי היא שמעה את דבר האיום.